המוח האנושי
למרות הכול, אין אנו מבינים את פעולתו עד תומו, ומבחינת המחקר בתחום יש עוד הרבה לאן להתקדם.
המצב בשדה המחקרי הוא, שאנו יכולים לדעת אילו אזורים מוחיים פעילים בזמן מצבים מסוימים.
כמו אנו בקיעים בכל מרכיביו של המוח, ויודעים פחות או יותר איזה רכיב אחראי למה.
במאמר זה אני אנסה לתמצת את הדרך בה המוח האנושי מתפקד ואת חלקיו השונים.
המוח הוא עסק מסובך, והמאמר הנוכחי מעט קשה להבנה, קורסים שלמים נלמדים בנושא בלימודי פסיכולוגיה או לימודי רפואה.
במסגרת מאמר זה אני אשתדל לפשט את הנושא הזה כמה שניתן מבלי לשגות שגיאות יסודיות.
עם זאת, ייתכן וימצאו אי דיוקים מינוריים, מכיוון שנמנעתי מלהיכנס לפרטי פרטים.
הנוירונים:
הרקמה העיקרית הבונה את מוחנו ומערכת העצבים היא רקמת תאי העצב, תאי העצב המכונים גם
נוירונים מתקשרים בניהם בעזרת חשמל וחומרים כימיים.
רוב הנוירונים במוחו של האדם מורכבים משלושה חלקים עיקריים:
גוף התא- מכיל בתוכו את גרעין התא ומערכות שונות שבעצם קובעות את תפקידו.
דנדריטים- שלוחות דקיקות אשר יוצאות מגוף התא ומקבלות מידע מתאי עצב אחרים.
אקסון- שלוחה היוצאת מגוף התא, אשר בסופו ישנם חומרים כימיים המכונים כפתורי טרמינל, אשר מהם משתחרר חומר כימי שנקלט על ידי הדנדריטים בתאים אחרים.
ולסיכום, המסר שיוצא מנוירון מסוים (נקרא גם נוירון קדם-סינפטי), יוצא מהאקסון שלו,
ונקלט על ידי דנדריטים של תא אחר (נקרא גם נוירון בתר-סינפטי).
התקשורת בין התאים נקראת סינפסה.
האזור בו נפגשים האקסון של התא הקדם סינפטי והדנדריטים של התא הבתר סינפטי קרוי המרווח
הסינפטי.
חשוב וראוי לציין, שהאקסון והדנדריטים למעשה, לא נוגעים אחד בשני, אלא מתקשרים ללא מגע.
תקשורת חשמלית כימית:
בתוך כפתורי הטרמינל ישנן בועיות סינפטיות, בועיות אלו מכילות חומרים כימיים שונים
המכונים נוירוטרנסמיטרים(או מוליכים עצביים).
הנוירוטרנסמיטרים יוצאים מהתא הקדם סינפטי ונפלטים לתוך המרווח הסינפטי, שם הם נקלטים על ידי רצפטורים(קולטנים).
הנוירוטרנסמיטרים שנקלטים על ידי הרצפטורים יכולים לגרום לעליית דחף חשמלי בתא, או לירידת דחף חשמלי בתא.
כאשר הדחף החשמלי בתא מגיע לרמה מסוימת, הדחף החשמלי יוצא מתחילת התא ומתקדם עד לסופו של האקסון, וגורם לשחרור של נוירוטרנסמיטרים מתא המטרה, וחוזר חלילה.
כך למעשה, מתקשרים התאים בשחרור חוזר ונשנה של נוירוטרנסמיטרים, והתקשורת העצבית הזאת
מהוות את הבסיס לפעילות המוחית שלנו.
קשרים סינפטיים הם קשרים אשר מתקיימים בין אקסון מסוים לדנדריטים המכילים קולטנים אשר מתאימים לנוירוטרנסמיטר הנמצא בסופו של האקסון.
מבנה המוח
המוח מהווה כ-2% ממשקל הגוף הכולל והוא צורך כ-20% מכל החמצן שמגיע לגוף.
בעת הלידה המוח שוקל רק כ-25% מהמשקל שלו אצל אדם בוגר, הדבר נובע מכך שלא נוצרו עדיין קשרים סינפטיים במוח האדם.
הקשרים הסינפטיים מהווים בעצם פועל יוצא של שלל תופעות אליהם הפסיכולוגיה התייחסה, כגון למידה, חשיבה, פתירת בעיות ועוד.
לאחר ההתבגרות של התינוק, נוצרים קשרים סינפטיים, מה שתורם להיווצרותם של יכולות קוגניטיביות ופסיכולוגיות שונות, וכמו כן תורם למשקלו ולגודלו.
המוח מחולק לכ3 חלקים עיקריים:
המוח הקדמי- החלק הגודל במוחו של אדם בוגר.
מכיל קימוטים שונים, ומחולק ל2 המיספרות.
החלקים העיקריים במוח הקדמי הם:
ההיפוקמפוס- אחראי על זיכרון לטווח קצר.
התלמוס- אזור הקולט את כל המידע החושי (מלבד חוש הריח).
תפקידו של התלמוס הוא להעביר את המידע הזה לחלקים אחרים במוח המטפלים בו, שכן הוא אינו מפרש את המידע החושי.
המערכת הלימבית-מערכת האחראית על אכילה,שתייה,לחימה והגנה.
הקורטקס-הקורטקס או קליפת המוח, מחולק לכמה חלקים, כל אחד מהם מעבד מידע חושי אחר (קורטקס הראיה, הקורטקס המוטורי וכו'...).
המוח התיכון:
החלק הקטן ביותר במוחו של אדם בוגר.
תפקידו של המוח התיכון הוא לבקר תהליכי שינה וערות ושיכוך כאב.
המוח אחורי (גזע המוח)-
חלק זה אחראי על פעילויות בסיסיות כמו פעילות הלב ופעילות נשימתית.
הפסקה של פעילות מוחית באזור זה, מהווה עילה לקביעת מוות.